<h1>ספר החינוך מצוה תקי"ח</h1>
<h2>דף פט.</h2>
שלא להתנבא בשם עבודה זרה כגון שיאמר עבודה זרה פלונית צותה לעבדה ותבטיח גמול לעובדיה ותפחיד מעונש למי שלא יעבדה, כמו שהיו אומרים נביאי הבעל והאשרה כמו שהוזכר בספרי הנביאים, וכן בכלל זה אם יאמר שהאל צוה לעבוד עבודה זרה פלונית, ולא בא על זה בכתוב באזהרה מבוארת מיוחדת בזה, אמנם נתבאר בכתוב עונש המתנבא בשם עבודה זרה שהוא חייב מיתה שנאמר על זה [דברים י"ח] ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא, ומיתה זו היא חנק כמו שכתבתי בסמוך, וכבר ידענו העקר שהורונו זכרונם לברכה לא ענש אלא אם כן הזהיר, ועל כן נאמר שיהיה אזהרת הענין הזה בכלל ושם אלהים אחרים לא תזכירו [שמות כ"ג] שכתבנו בכסף תלוה ללאו בפני עצמו בענין אחר [מצוה פ"ו], ואין בנמנע להיות לאו אחד מונע דברים רבים ולא יהיה דינו כדין לאו שבכללות מכיון שיתבאר העונש בכל ענין וענין, זהו דעת הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה [בספר המצוות]. שורש המצוה בכל ענין עבודה זרה ידוע. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין פ"ט ע"א] אחד האומר אמרה לי עבודה זרה פלונית או ככב פלוני שמצוה לעשות כן וכן או שלא לעשות, אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור דינו במיתה במזיד כשיש עדים והתראה כידוע בכל מקום. ויתר פרטיה בסנהדרין בפרק י"א [הנחנקין]. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
